בין החלום לשגרה - על מקום קטן שביקש לתקן עולם!

בכל מרחב גיאוגרפי תלוי זמן ומקום נשאלת השאלה כיצד הכול התחיל? שלוש נשים אמיצות מחליטות ליטול יוזמה ולצאת לדרך ארוכה מבלי לדעת מה יהיה בסופה. בימים ההם ביקשו נשים ליטול חלק בהתיישבות העובדת ולקרוא תיגר על ההגמוניה הגברית. האם מדובר היה בנשים רווקות, המכונות בלשון ימינו פמיניסטיות, שהחליטו להשאיר הכול מאחור ולצאת להגשים עצמן בעבודה קשה מיוזעת ולעיתים מרירה? אחרי קבוצות הפועלות, שקמו בארץ-ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה, בא השלב השני בדרכה של הפועלת החקלאית- משקי פועלות להכשרה חקלאית.

ההחלטה להקמת משק הפועלות התקבלה בוועידת הפועלות הראשונה, לאחר ייסוד ההסתדרות באדר תרפ"א.

חנה צ'יזיק, לא ידעה את נפשה מרוב התרגשות שכן בפעם הראשונה גמלה בליבה ההחלטה לצאת לדרך ויהי מה. בתוך ליבה נצרה את ברכת הדרך שקיבלה מהמורה הרוחני בכבודו ובעצמו, א.ד. גורדון.

את ההכשרה כאגרונומית קיבלה בווינה וחלומה העיקרי היה לטפח את ענף הפרחים בארץ ישראל שבו הצטיינה.יחד עם שתי חברותיה, סימה עפרון ורחל רוזנפלד, שזה לא מכבר עלו לארץ ישראל בזכות הסרטיפיקטים שקיבלו, הקימו בשנת 1922 את משק הפועלות בנחלת יהודה.

 

מטעמי ביטחון ביקשו להקים את המשק בקרבת ישוב, והנה,נתפנתה במושב נחלת יהודה חלקה של איכר. מועצת הפועלות קיבלה מידו את המשק- תשעה דונם אדמה, בית קטן בין שני חדרים ורפת קטנה.

האיכר היה שבע רצון מהעסקה ולבו התמלא גאווה ציונית.

המטרה של משקי הפועלות הייתה להכשיר את החלוצות בעבודה החקלאית שממנה היו רחוקות בגולה מרחק רב ולהפוך את הנשים לחלק משמעותי ושווה לגברים בשוק העבודה. כל משקי הפועלות הקודמים נחרבו מפני שנוסדו בדרך ארעית ובלי כל בסיס לקיומם. על פי רוב נבנו המשקים האלה על אדמה חכורה של ההנהלה הציונית וקרן קיימת לישראל. המאבקים לתקציב לבניית משק הכשרתי היו יגעים.

האמצעים באו מתקציבה של ההנהלה הציונית לחקלאות.הכול היה פרימיטיבי למדיי, תמים, מלווה שאיפות חלוציות ורצונות עזים,כשהעניינים האישיים הפרטיים נדחקים לקרן זווית.

בכל שישה חודשים נדרשו הבנות למלא דין וחשבון כספי של משק הפועלות ולהציג בפרטי פרטים את כל הסכומים שהושקעו בענפים השונים ובעיקר ההוצאות האישיות של כל אחד מהחברים.

הייתה זו משימה מיגעת ונדרש כישרון מיוחד כדי למלא את הטפסים. כדי למנוע חשד כלשהו הנוגע למעילה בכספים מתאר הדו"ח את כל הרכישות שבוצע והכוללות מיטלטלין, דברי סדקית, כלי עבודה, ברגים ומסמרים, פנקס, מחצלת,כפיות ואפילו תחבושת היגיינית כמיטב המסורת של אז. תמורת שכר הזעום ותנאי חיים בלתי נוחים היו מוכנות הפועלות להוכיח כי יש תמורה לעבודה הקשה וכל הכסף מנוצל ברמה מקסימאלית. הפועלות ביקשו להפנות קריאה לגורמים בעלי העניין לבל יעיזו לקצץ בתקציב המשק.

 

 

בדין וחשבון אחר, שכתבה החברה מרים שלומוביץ, למחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית בארץ ישראל, יש תיאור של חיי היומיום במשק הפועלות.תיכף אחרי רדתן מהאוניה ומבלי כל ניסיון בעבודה התחילו להכשיר את האדמה ולסדר גן ירק ומחלבה קטנה. בתוך חודשים ספורים עלה בידן להקים משתלה.

המשק הלך והתרחב ובהתפתחות ענפיו גדלה גם הקבוצה. אך, יחד עםהגשמת החלוציות, היו גם מכשולים שלא הוסרו ומכאן קריאתם לעזרה הייתה מיידית.

מחסור באדמה, ההשקאה הבלתי מסודרת והיקרה, הרפת הרעועה בחורף וכיוצא בזה והמתיחות עם הגברים המקומיים. למרות כל הליקויים מצליחה הקבוצה בעבודתה והיא הולכת ומגשימה את שאיפותיה, אף כי המשק משמש כמובן מקום קליטה לעלייה.

משק הפועלות בנחלת יהודה הספיק להכשיר פועלות מנוסות בענפים חקלאיים.

מומחים בכל ענפי החקלאות חינכו את הפועלות בעבודה החקלאית להלכה ולמעשה, כך שלצד הניסיון בעבודה הן תקבלנה גם ידיעות תיאורטיות אלמנטאריות בכל הענפים.

כעת עובדות בקבוצה כבר 25 נשים ויש מצוקת דיור, הצפיפות גדולה כל-כך שקשה לתארה. אם הבעיה לא תיגמר בחודשים הקרובים תעמוד בפני הקבוצה השאלה האם להיות או לחדול. המשק בהרכבו הנוכחי אינו יכול להתקיים, כבר פרצו תקריות לא נעימות בין הקבוצה ובין המושב. לכן כדי שכל הכסף, העבודה והמרץ שהושקעו לא ילכו לאיבוד והמשק יוכל להתפתח ולהגשים את התקווה שתולה בו הציבור. מוכרחים למצוא פיתרון.

 

סמוך למשק עמדו למכירה ששים דונם קרקע. אך הקרן הקיימת סירבה למחיר הגבוה שנדרש עבורם. אחרי משא ומתן נקנתה לבסוף האדמה והועברה לרשות משק הפועלות. חברות המשק חיכו בכיליון עיניים לקיץ שבו תיחרש האדמה חרישה עמוקה, ואז ירחיבו את המשתלה וגן הירק ומתוך כך להגדיל את הרווחים של המשק. אנשי מושב נחלת יהודה הסמוך ראו בקנאה כיצד לנגד עיניהם מתפתח משק רווחי ופתאום הודיעו כי לא יאפשרו לפועלות לחרוש את אדמתן עד אשר ירכשו המוסדות הלאומיים קרקע גם עבורם, באשר גם הם סובלים מחוסר אדמה. המוסדות הלאומיים ניסו לפשר בין הצדדים והסכסוך נמשך קרוב לשנה עד שנתאפשרה סוף סוף חרישת האדמה, לא לפני שאנשי מושב נחלת יהודה זכו לנתח נכבד מאדמת המריבה.

 

נסתיימה פרשת הקרקע, התחילה פרשת המים בין משק הפועלות לחברי המושב הסמוך.

ביולי 1928 , בשיא עונת הקיץ, נמדדו בארץ ישראל טמפרטורות חריגות לעונה. החום הבלתי נסבל והאירועים בפלסטינה ביחסי יהודים וערבים הגיעו לנקודת רתיחה. שאלת השאלות בארץ הייתה סביב מים.

לא תמיד הייתה אספקה סדירה של המים למשק הפועלות. חלק מהזמן החברות היו סוחבות דליי מים מהמושב הסמוך ומשקות בעזרת מזלפים. משק הפועלות ממשיך לסבול מתזרים מזומנים דל ובנות המשק משוועות לעזרה. המשק כורע תחת נטל התשלומים והן פונות בדרישה לאפשר להן לפרוס את חוב המים שלהן לקבלן המים בזמן שבמושב הסמוך נהנים משפע.

טענות לקיפוח היו עניין שבשגרה.

הביורוקרטיה במוסדות התנועה הציונית עדיין לא הייתה תחת רושם שלילי, והפקידים הנכבדים מיהרו להשיב לבנות המשק בהבטחה מפורשת שעניינן הכספי בכל הקשור למשק המים יוסדר בצורה מיטבית.

בינתיים עליהן להתאזר בסבלנות.החברות לא אמרו נואש והמשיכו לעמול קשה, וכעת הן מנו 22 חברות ושלושה גברים. המשק התרחב וכלל לצד הרפת והלול גם גידול טבק שרובו היה מיועד לייצוא. חברות המשק הקדישו 23 ימי עבודה בחודש תמורת שכר של 15 לירות לעובד.

 

 

בתרפ"ו התארגנה הנהלה נבחרת של החברות לניהול משק הפועלות ובראשה החברה בתיה אידלננט, מחניכות המשק ובעלת השכלה חקלאית גבוהה. שכרהה חודשי עמד על 3 לא"י. לשם השוואה, סכום השווה היום ל 300- ש"ח.עשר שנים שימשה בתפקיד וניהלה את המקום ביד רמה עד אשר התחלפה עלידי המנהלת השנייה, מתילדה הלפרין. בתקופות של משבר ביטחוני נשארו החברות בעמדותיהן ולא ניצלו את האפשרות ללכת למקום מבטחים כפי שהוצע להן. רובן חשו שהמקום מעניק להן ביטחון.

 

בינואר 1929 , במזג אוויר חורפי, הגיעה למקום הוועדה לענייני משקי הפועלות מטעם המוסדות הרשמיים. מטרת הביקור הייתה להתרשם מהפעילות הענפה של משק הפועלות ולהעלות בעיות על סדר היום. חברי המשק השתדלו להתארגן לקראת הביקור מבעוד מועד.

אחרי סיור במשק התקיימה ישיבה משותפת עם חברות המשק. בתיה אידלננט נתנה סקירה מקיפה אודות חברי המשק והענפים השונים. וכמו בכל מפגש בין עובדים למעבידים גלשה השיחה הקולנית לעימות ביקורתי ותלונות רבות עלו על פני השטח.

אידלננט השתדלה כדרכה להתייחס ברגישות לטענות מצד חלק מהפועלות על קיפוח בסידור העבודה.

ניכר היה כי רוב החברות העדיפו לעבוד בגן הירק על פני ענפים אחרים במשק. היא דחתה את הביקורת בטענה כי צרכי המשק קודמים ואין אפשרות להתחשב ברצון החברות. בדרך כלל סידור העבודה היה נעשה בשיחות כלליות בין החברות בערבים בגמר יום העבודה. אחר כך עברו לדיונים פרוצדוראליים הקשורים לעתיד המשק.

 

הוחלט על מדריכים שיגיעו על מנת לתת הכשרה מקצועית לבנות בכל ענפי המשק. חברי הוועדה יצאו שבעי רצון מהביקור והבטיחו להטות אוזן קשבת למצוקה התקציבית, אבל לא התייחסו ממש למצוקה הנפשית של הבנות שהתמודדו עם קשיים ותסכולים אישיים.

המסקנה הנוראית היא שהמשק אינו יכול להכיל בדידות. העיקרון השיתופי מוציא מכלל אפשרות את עצם קיומו של הלבד, ולכן הבדידות האסורה היא חריפה יותר, מוחשית כמו מחנק בחדר סגור. המשק מוקף גדרות, והאנשים המכונסים בתוכו חיים את ימיהם באי שקט של סוד ושל ספק. הם מחפשים תשובה או מזור, גם אם השאלה או המכאוב אינם ידועים להם. אחרי הכול -מוכרחים להמשיך.

 

באחד המכתבים מהקשים שנכתבו, התאספו הבנות באישון לילה לאחר יום עבודה מפרך, כדי להעלות על כתב את תחושותיהן בבקשת עזרה ממחלקת ההתיישבות של הנהלה הציונית. אלא שהפעם, היה מדובר באסון שהשפיע עמוקות על מצב רוחן של בנות המשק. כתב היד הבלתי קריא מספק הצצה נדירה לעולמן של הבנות שזנחו כל ניסיון לממש חיים אישיים וביקשו למלאאת המשימה המרכזית בחייהן - לבנות ולהיבנות בארץ-ישראל. בתחילת מכתבן תיארו לפרטים את האסון שהתרחש ברפת כשאחת הפרות נחנקה למול עיניהן הבוהות של הרפתניות, והן לא יכלו לעשות דבר בעניין. כל האירוע האומלל קרה בשל ליקויים בטיחותיים בתוך הרפת שנבעו ממתקנים פרימיטיביים ומאולתרים.

 

בנות המשק תבעו להעמיד רפת מודרנית ולספק ביטחון לפרות. אף לא אחת מבנות המשק לא נטלה יוזמה על מנת לתקן את הליקויים על דעת עצמה הכול נעשה על פי רשות מפורשת של מוסדות התנועה הציונית.וכאילו לא די בכך, המשיכה ההגמוניה הגברית במוסדות התנועה הציונית להתייחס בחשדנות כלפי כל ניסיון של הבנות לפתח את הענפים השונים על פי ראייתן המקצועית. כל שינוי בתוכניות או בתקציבים היה כרוך באישור מיוחד מההנהלה הציונית, וזו לא מיהרה להשיב לבנות ולעיתים אף גררה רגליים.למרות הכול נשארו הבנות נאמנות הלכה למעשה להוראות שקיבלו מהחלונות הגבוהים. כנראה שזו הייתה מציאות מתסכלת, אך מי חשב באותם ימים לערער עליה.

 

אך, לעומת האנרגיה היצרית שאפיינה את המשק כעת הביטו כולם בסלחנות מלנכולית על המקום הקטן.

יש השלמה בלתי מצויה, אורך רוח ופיכחון. המתח שבין הפרט לקולקטיב בא לידי ביטוי בשטח. המתח בין עקרונות ואידיאליים לבין מאוויים אישיים ובין תחושת שייכות הרמטית לבין רגשות של זרות וניכור.

גם תחת ציווי פמיניסטי, קבוצה של נשים היא רק קבוצה של נשים.

יש צורך בשינוי מהותי בהרכב המקום ובשידוד מערכות, ולשם כך נפלה ההחלטה הבאה.

בשנת 1928 החליטה הנהלת ויצ"ו יחד עם מועצת הפועלות לשתף פעולה בניהול משק הפועלות ולקלוט תלמידים ותלמידות בעיקר עולים מגרמניה כדי שירכשו חינוך חקלאי. איזון תקציבו של המשק בא מעזרתה של ויצ"ו. משנכנסה ויצ"ו כשותף של מועצת הפועלות החלה בנייתו של בניין ובו תשעה חדרים.הבית הישן שימש כחדר אוכל עבור הילדים.חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה כשזרם העולים מגרמניה לארץ ישראל הלך וגבר, התייצבו פעילי הנהלת ויצ"ו בנמל תל אביב כדי לקלוט. נוער מגרמניה באונייה "פלסטינה" שהגיעה במרץ 1939 בהמשך נקלטו במשק הפועלות 50 נערות צעירות. המימון הגיע מארגון עליית הנוער אל הנהלת ויצ"ו. התקציב עבור כל נערה עמד על 3.500 לא"י.

 

הנערים והנערות שנקלטו גויסו מיד לעבודה הקשה שהמתינה להם במשק על ענפיו השונים. את בגדי העבודה והנעליים סיפקה להם עליית הנוער.

באחד המכתבים הביעו התנצלות על מחסור קשה בנעליים, שכן הם אינם יכולים לספק לכל הנערים בעיקר בשל בעיות תקציב.לאחר קום המדינה, מביא עמו השינוי הגדול בנוף הארץ גם שינוי בנוף האנושי במשק הפועלות. מתחילות להגיע חברות נוער מגוונות ובשבילן מוקמת מסגרת חינוכית- מוסד חקלאי תיכוני.

 

מחזורי תלמידים המסיימים את שני מסלולי הלימוד: המסלול העיוני המכוון לבחינות בגרות והמסלול המקצועי המסיים ומקבל תעודת גמר ממשלתית.

הלימודים והכשרת המסלול המקצועי משולבים בהליכה למשק קיבוצי שאליו הם קשורים ושבו מקבלים הכשרה מקצועית בענפי התמחותו של התלמיד. הבוגרים נשאו עימם מטען רוחני והשכלתי שתרומתו רבה בכל שטחי חייה של המדינה.

בשנת 1959 התפרקה השותפות, והפדרציה של ויצ"ו בשוייץ קיבלה על עצמה לתמוך בבית הספר החקלאי. אחת ממטרות בית הספר החקלאי מתייחסת לאחד הנושאים הרגישים בחברה הישראלית והיא שילובם של בני עדות המזרח בהתיישבות העובדת.

 

בית הספר החקלאי ביקש להקנות חינוך והשכלה לבני מושבי העולים מבני עדות המזרח, במטרה מכוונת להחזירם למושב שממנו באו ולעורר בהם הכרה של שליחות במקומות מגוריהם.

הניסיון צלח מעבר למצופה. מבנה המוסד והמשק לצידו התרחב וכלל שטח קרוב ל 600- דונמים.

המקום הקטן הושרש עמוק בליבה של ההתיישבות במדינת ישראל, והפך אט אט למוסד חינוכי מפואר שמשמש בית לכל נער ונערה.

​

שמות הקבוצות בכפר (עם שנת סיום יב שלהן):

2023יהב

2022לביא

2021שחף

2020ברק

2019גבע
2018רעות
2017איתן
2016אמיר
2015עוז
2014נחלתים
2013שחף
2012יחדיו
2011דרור
2010כוכבים
2009אלמוגים
2008מלאכים
2007ניצנים
2006סחלבים
2005נעורים
2004יובל
2003כוכבים
2002זוהרים
2001שחפים
2000אלמוג
1999עופרים
1998גזוז
1997שחף
1996ארזים
1995שביט
1994
1993
1992
1991דותן
1990אחווה
1989אורנים
1988רעים
1987ניצנים
1986נערן
1985אריאל
1984ברק
1983כפיר
1982שחף
1981גולני
1980שלהבת
1979דוגית
1978דקל
1977אלמוגים
1976אלונים
1975אלמוגי טירן
1974איילת השחר
1973צמרת
1972שלהבת
1971אילת
1970נעורים
1969כנרת
1968צבר
1967
1966שחר
1965אלמוג
1964אייל
1963
1962ארזים
1961ניצנים
1960איתנים
1959
1958עלומים
1922-1957